<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ה'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
הלכה היא שנר חנוכה שכבתה אין זקוק לה לחזור ולהדליקה, ואסור להשתמש לאורה לא להרצות מעות ולא שום תשמיש אחר, לפיכך אף השמנים והפתילות שאין מדליקין בהן בשבת שמא יטה מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת לפי שאסור להשתמש לאורה וכן סובר שם אביי שהוא בתראה, וכן רבא אומר שם וצריך נר אחרת להשתמש לאורה. וגם אומר בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישלח יעקב (כ"ו) שנר חנוכה שכבה בליל ראשון בליל שני מוסיף עליה שמן כל שהוא ומדליק, כבה בליל שני בליל שלישי מוסיף עליה שמן כל שהוא ומדליק וכן כולם, בליל שמיני עושה לה מדורה קטנה בפני עצמה ושורפה והכי נקיטינן. ובפרק במה מדליקין אומר ורמינהי מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה, לא דאי לא אדליק מדליק, אי נמי לשיעורא, פירוש שצריך ליתן שמן בנר כדי שתהא דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. אומר רבינו יצחק שנהגו העם כלשון ראשון, אי נמי שמא אין אנו צריכים לשיעור מאחר שאין אנו מדליקין כי אם בפנים ואין כאן פרסום נס אלא לבני הבית, וכל זמן שאין בני הבית ישנים שייך פרסום נס אפילו עד עמוד השחר.
נחזור להלכות המבוארות בפרק במה מדליקין שבית הלל אומרים יום ראשון מדליק נר אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר רב יצחק בר רדיפה (כ"ג ב') נר שיש לה שתי פיות עולה לשני בני אדם. ואמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי עשאה כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה.
ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ואומר שם (כ"ב א') שנר חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וסובר שם רבא שמצוה להניחה בתוך עשרה, [ו]אע"פ שיש שם דיחוי על זה אומר רבינו יצחק דאדיחוי לא נסמוך ורבא לא חזר בו וכן הלכה. אמר רבא (כ"ב א') מצוה להניח בטפח הסמוך לפתח, והיכא מנח ליה מסקינן הלכתא משמאל כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל.
המצוה החמשית מדברי סופרים היא מצות חנוכה. עיקרי מצוה זו מבוארין במסכת שבת בפרק במה מדליקין דתנו רבנן בעשרים וחמשה ימים בכסלו חנוכה תמניא יומי דלא למספד בהון שכשנכנסו גוים והם מלכות יון להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד ונעשה נס והדליקו בו שמנה ימים לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים בהלל ובהודאה.
<h2>דף כב.</h2>
מסקינן שם שמותר להדליק נר של חול או קיסם מנר של מצוה כגון של חנוכה במקום שמדליק מאותה של חול נר של מצוה אחרת כגון של שבת או להיפך, אבל אם אינו רוצה להדליק ממנה שום נר של מצוה אסור להדליק נר של חול מנר של מצוה (ע"פ סימני סה"ת ר"ל).
<h2>דף כג.</h2>
מסקינן שם שהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק נר של חנוכה ואע"פ כן אמר רבא (כ"ב ב') היה תופש נר חנוכה ועומד לא עשה כלום מפני שהרואה אומר לצרכו [הדליקה ו]הוא תופש אותה וכן אמר רבא הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הדליקה. ומסקינן (כ"ג א') והשתא דאמרת הדלקה עושה מצוה הדליקה חש"ו לא עשה כלום אבל אשה ודאי מדלקת דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. כגון יהודית בחנוכה [וכן אסתר בפורים (רשב"ם) ובירושלמי תני שאף הן היו באותו הספק, ודווקא בדבר שהוא מדברי סופרים אבל בדבר שהוא מן התורה אין אומרים כן שהרי נשים פטורות מן הסוכה אע"פ שהיו באותו הספק שנאמר (ויקרא מ"ג כ"ג) כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (פסחים ק"ח ב' תוד"ה היו)].
אמר רב ששת אכסנאי דלא נסיב חייב בנר של חנוכה, א"ר זירא מתחילה כשהייתי לומד בבית רבותי הייתי משתתף בפרוטות בהוצאת הנרות עם בעל ביתי, אחר שנשאתי אשה אמרתי איני צריך עוד להשתתף שהרי בביתי מדליקין בשבילי.
המדליק והרואה חייב לברך. ורואה זה כגון יושב בספינה שאין לו בית להשתתף וגם אינו נשוי, מאי מברך אמר רב יהודה המדליק יום ראשון מברך שלש והרואה מברך שתים מכאן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת, מאי מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו, והרואה מברך נס וזמן, מיום ראשון ואילך המדליק מברך להדליק ונס והרואה מברך על הנס בלבד, היכן ציונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמן בר יצחק אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.
אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שני נרות משתי רוחות, שלא יאמרו העוברים ושבים ברוח זה לא הניח נר חנוכה (ע"פ רמב"ם חנוכה פ"ד ה"י) ואומר רבינו יצחק דלאו דוקא נקט חצר דהא לא מצינו שיצטרך נרות בחצר אלא בבית שבחצר קאמר.
